החלטה בתיק מ"ת 14982-04-13

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב, באסל עווד, הוגש כתב אישום, בן שני אישומים, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין), שוד בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 402(ב) + 29  לחוק העונשין), סחיטה באיומים (לפי סעיפים 428 + 29  לחוק העונשין),  וגניבה או פירוק מרכב (לפי סעיפים 413ד(ב) + 29  לחוק העונשין).

על פי המתואר באישום הראשון, המשיב, יחד עם נביל אסלן (להלן - " נביל" או " השותף"), קשרו קשר לשדוד חלקים מ"באגר" (דחפורון) שהיה באתר בנייה באזור נס עמים. ביום 16.3.13 הגיעו המשיב ונביל לאתר הבניה, איימו על המאבטח ששמר על המקום בעזרת אקדחים הנחזים לאמיתיים, כפתו את ידיו ואת רגליו, לאחר מכן ניגשו לבאגר ופירקו חלקים ממנו ששוויים כ- 150,000 ש"ח. לאחר שהחביאו את החלקים במבנה נטוש, התקשר נביל לבעל הבאגר ודרש ממנו תשלום 45,000 עבור החלקים, תוך שהוא מאיים עליו. בעל הבאגר ענה תחילה כי אין לו את הסכום, אך לאחר איומים מצד נביל והמשיב, הוא הסכים להיפגש איתם, ושילם להם 27,000, זאת לאחר שאיימו עליו בעזרת אקדחים הנחזים לאמיתיים.

על פי המתואר באישום השני, המשיב ונביל קשרו קשר לשדוד שליח פיצה, לשם כך ביום 17.3.13 הם התקשרו והזמינו פיצה תחת שם של אדם אחר, ובעת שהשליח הגיע להיפגש עמם בכניסה לכפר מגוריהם, הם שלפו אקדח הנחזה לאמיתי, ודרשו ממנו להשאיר את הפיצה ולעזוב את המקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. יצוין כי נגד השותף, נביל, הוגש כתב אישום ובקשת מעצר נפרדים.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם על קיומן ראיות לכאורה. המחלוקת נסובה סביב מידת מסוכנות של המשיב ואפשרות שחרורו לחלופה.

המבקשת טענה כי מדובר בשני מעשי שוד חמורים, אשר נסיבות ביצוען מצביעות על התנהגות עבריינית, ואין מקום לשקול את שחרורו לחלופה, לאור המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו.

המשיב סבר כי לשחררו לחלופת מעצר נוכח העדר עברו הפלילי ותסקיר המעצר החיובי בעניינו. המשיב הפנה לפסיקה לפיה במקרים חמורים אף יותר, שוחררו הנאשמים לחלופת מעצר. 

דיון והכרעה

המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ואף אני סבור, לאחר בעיון בחומר הראיות כי קיימת תשתית ראייתית טובה לביסוס האישום נגד המשיב. יצוין בקצרה כי נגד המשיב קיימת עדותו של שותפו לעבירה, נביל, אשר הודה במיוחס לו והפליל את המשיב. בחקירותיו שמר המשיב על זכות השתיקה, ולא שיתף פעולה עם החוקים.   

המעשים המיוחסים למשיב (צעיר בן 19) מצביעים על מסוכנות גבוהה, ועל דפוסי חשיבה עבריינים. המשיב ביצע ביחד עם אחר שוד, תוך הפעלת איום בעזרת אקדחים הנחזים לאמיתיים, ולאחר מכן סחט באיומים את בעל הבאגר במטרה לדרוש לקבל כסף עבור החלקים הגנובים.  גם מעשה השוד השני (שוד הפיצה) מצביע על תכנון מוקדם ועל מסוכנות העולה מעצם טיבם של המעשים. כל אלו מצביעים על מסוכנות המתחזקת מעצם העובדה שהמשיב שמר על זכות השתיקה   "... ככלל, שתיקתו של נאשם מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת עמדת התביעה לצורך שלב המעצר (בש"פ 970/04 סעדי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.2.2004)). פשיטא כי כך במישור הראייתי בבוא בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.8.2005); בש"פ 4881/03 קביליו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.6.2003), אך גם במישור עילת המעצר יש נפקות לשתיקתו של הנאשם. דהיינו, השתיקה עשויה לחזק את העילה של מסוכנות. " [בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מ"י (טרם פורסם, 10.3.11) פסקה 6].

יתרה מכך, ועל אף שהמבקשת לא טענה זו, סבורני כי לא ניתן לשלול את החשש לשיבוש הליכי משפט במקרה זה, לנוכח היותם של המשיב ושותפו שהפלילי אותו, המואשם בכתב אישום נפרד, תושבי אותו כפר.

מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מצוות החוק היא שיש לשקול ולבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר גם במקרים בהם קיימת עילת מעצר, לרבות בעבירות חמורות.

 הלכה ידועה כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וככל שישנן שיקולים נכבדים בעד שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, כגון תסקיר חיובי והעדר עבר פלילי, יש לשקול בחיוב את השחרור [ראו: בש"פ 1911/11 רווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,  22.3.11)]. בית המשפט מביא בחשבון לעניין זה כי לעולם אין חלופת מעצר שהיא הרמטית ובוחן האם החלופה מספקת מענה סביר לצורך שמירה על בטחון הציבור ואיון הסיכונים העולים מעילות המעצר [בש"פ 3476/13 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.5.2013) פסקה 13].

ביום 17.4.13 הוריתי על הפנייתו של המשיב לשירות המבחן, וביום 19.5.13 התקבל התסקיר.

תסקיר שירות מבחן

התסקיר בעניינו של המשיב הוא חיובי. התסקיר הצביע על סיכון ברמה בינונית-נמוכה להישנות העבירה, והתנהגותו העבריינית מצד המשיב היא פונקציה של התחברותו לקבוצות שוליים, זאת בשל היותו דמות נגררת, אשר מעלה את הסיכון למעשים לא חוקיים.

באשר לחלופת מעצר, שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית סבתו בכפר מזרעה, בפיקוח אמור, סבתו ודודו. שירות המבחן התרשם לטובה מהמפקחים והתרשם כי החלופה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, זאת בשל זהותם של המפקחים. בנוסף שירות המבחן המליץ להטיל צו פיקוח למשך 6 חודשים.